תמיר יקירנו היה איש משפחה, חבר, מנהיג ומפקד בעל סולם ערכים איכותי ואישיות יוצאת דופן אשר מהווה דוגמה ומופת למשפחתו, לחבריו, לאוהביו ולכל ממשיכי דרכו בשבילים השונים בהם צעד.
תמיר היה אדם מיוחד, כזה שהשאיר חותם עמוק ומשמעותי על כל מי שהכיר אותו.

ביום ראשון כ"א בחשוון תשס"ג
27 באוקטובר 2002
קרה לנו הנורא מכל – תמיר שלנו נפל בקרב עם מחבל מתאבד באריאל,
בעת שירות מילואים.
הוא נלקח מאיתנו בהיותו בן 41.
השאיר אחריו את אורלי, אשתו ושלושת ילדיהם: רועי, גיא ודן.
הוריו: יהודית וגיורא.
אחיו עמית ואחותו גלי.

תמיר יישאר בליבנו לעד.

הָיִיתָ פָּשׁוּט: אָדָם,
אָהַבְתָּ!
וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָאִיתָ אֶת עָנָן-הָאַהֲבָה שֶׁהָלַךְ לְפָנַיִךְ;
אֲנַחְנוּ רָאִינוּ אוֹתוֹ!
חֶבֶל שֶׁלֹּא אָמַרְנוּ לָךְ זֹאת קֹדֶם.
וְאוּלַי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לוֹמַר.
אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, וּמְקַמְּצִים בְּמַחְמָאוֹת.

עָנָן שֶׁל אַהֲבָה!
כֵּן, זֶה לֹא מַחֲסֶה-מִגַּן מִפְּנֵי-אֵשׁ!
הַיּוֹם אֵין מְנַצְּחִים בָּאַהֲבָה.
אֶפְשָׁר שֶׁמָּחָר – מָחֳרָתַיִם יְנַצְּחוּ בָּאַהֲבָה.
מִי יִתֵּן!

(מתוך שיר של ע. הלל/"לנשמת רע")