נכתב ע"י נורמה גרינברג – ספר זיכרון אוקטובר 2003
"כשחבר אחד הולך
אי אפשר להחליפו באחר.
נשאר חלל שלא ניתן למלאו"
(אלברטו קורטז)
הזמן חולף…
יום רודף יום
הזמן חולף…
למרות שאתה לא כאן
אתה כאן.
אתה אתנו כל בוקר כשאנחנו נזכרים בך
במפגש ארוחת בוקר עם אמך.
אתה כאן בתמונה שתלויה במשרד שלנו ב"סלימה"
ומשם אתה מביט בנו במבטך החם.
אתה נמצא בחיי בני: כשאנו רואים את התפתחותו בבית הספר
אנחנו מרוצים מהבחירה הנכונה שעשינו, בייעוצך
כשהכנסנו את אודי לחינוך בכפר מסריק, בעזרתך.
תמיר, אתה קיים בתוך אלפי הזיכרונות שלי…
מבט עיניך הקורן
הסבלנות ללא קץ, שבה למדת אותי את העבודה
הרצון התמידי לעשייה שפעם בך,
החיוך האמיתי על פניך,
החום האנושי שהקרנת,
יכולת ההקשבה הנדירה שלך…
להכיר אותך היה משהו משמעותי כל כך בשבילי.
עברת בינינו, והשארת שובל מאיר.
"כשחבר הולך
נותר אוד בוער
שאי אפשר לכבותו
אפילו במי הנהר"
(אלברטו קורטז)
תמיר, תמיד תהיה איתנו
מפני שנתת אהבה
ולאהבה אין גבולות.
באהבה נורמה גרינברג