נכתב ע"י אודי גרינברג – אזכרה אוקטובר 2013
"נזכור את תמיר"
אני סגן אודי גרימברג קצין בצבא ההגנה לישראל מזה כשנתיים וחצי עומד כאן מעל קברו של תמיר ורוצה לציין את המשמעות של תמיר בחיי.
את הקשר שלי לתמיר מצאתי דווקא עם השנים ועל ידי אמא שלי ואימו של תמיר-יהודית.
אמא תמיד אומרת שהיה לה פריבילגיה לעבוד איתו.
היא מספרת שהיא הכירה בן אדם צנוע, חכם, אנושי, שיודע להקשיב, אבל לפני הכל בן אדם טוב עם חיוך על פניו תמיד.
באותה תקופה שאמא עבדה עם תמיר אני הייתי בן שנתיים, הוריי חיפשו לי מסגרת חינוכית להמשך חיי, ותמיר היה אחראי באותה תקופה על החינוך בקיבוץ. הוא הסביר להורי מה זה ללמוד במסגרת קיבוצית.
בעזרתו נכנסתי בגיל 3 ל"גנון תמר" בקיבוץ ומשם המשכתי את כלל שנות הלימודים במסגרת הקיבוצית.
הייתי בגנון עם גיא בנו של תמיר עד גיל 5 לערך ושיחקנו יחידו רבות.
לפני כארבע שנים ביום אזכרתו לשנה ה-7 לנופלו של תמיר קראתי מכתב שאמא שלי כתבה לו.
באותו מעמד הרגשתי משהו משמעותי בתוך ליבי, והחלטתי להעביר את סיפורו של תמיר הלאה. רציתי לספר את סיפורו לכמה שיותר אנשים לאור העובדה שתמיר בשבילי הוא דמות למופת שמהווה דוגמא אישית והקרבה למען פקודיו, הרגשתי שאנחנו חייבים לזכור את סיפורו של תמיר.
תמיר עובר איתי את כל השלבים במסגרת הצבאית- מקורס היסוד, דרך קורס הקצינים, לאחר מכן בתפקידי הקודם שביצעתי במפקדת חטיבת הצנחנים, ועד היום בתור מפקד צוות בבית הספר לקצינים- בכל מקום אני מעביר שיעור על דרכו של תמיר בצבא ועל אותו אירוע של הפיגוע באריאל.
התמונה של תמיר תלויה אצלי במשרד ועוברת איתי לכל יחידה חדשה. הרבה אנשים שעוברים במשרד שואלים אותי מי נמצא בתמונה ובאותה נשימה אני מספר על תמיר, הם מתפלאים מסיפור הגבורה בבופור, ועוד יותר על הגבורה הכבירה בעת הצלת חייליו באותו יום כואב כאשר נפל במילוי תפקידו.
הייתי ילד קטן כשהכרתי את תמיר ושמעתי עליו הרבה.
האסון של תמיר קרה כשהייתי בן 11, כשקראתי בפעם האחרונה מעל קברו הייתי בן 18, ממש רגע לפני הגיוס לצבא. היום אני בן 22 ומוביל צוערים בקורס הקצינים להיות הדור הבא שיוביל את צבא ההגנה לישראל, ממש כמו שתמיר עשה בתפקידו.
בצבא ובקורס הקצינים אנחנו שמים דגש על ערכים כגון חובת התפקיד, אחריות, שליחות, אהבת הארץ, דאגה לפקודים ועוד. לפי השיחות שלי עם אמא ועם יהודית, תמיר היה פשוט בן אדם כזה, שהוביל את הערכים הללו- מתוקף כך אני רואה את החשיבות המשמעותית של ציון סיפורו.
עברו כבר 11 שנים מאז שהוא לא איתנו, אבל יש הרבה זיכרונות מתמיר, והזיכרונות נותנים לנו להרגיש שהוא איתנו ומחזקים אותי בהמשך דרכי בצבא. מדמותו אני שואב את אותה הדרך הנכונה שהוא התווה והאמין בה.
"יהי זכרו ברוך"
