נכתב ע"י משה קפלינסקי – ספר זיכרון אוקטובר 2003

תמיר!
היה לי ברור שתהיה שם!
היה לי ברור שאתה תהיה שם, ראשון, מוביל, מסתער קדימה!
תמיר!
כבר בפגישתנו הראשונה, אתה סג"מ צעיר בסיירת גולני ואני מפקד הסיירת, שידרת משהו שונה, שהיה מיוחד רק לך. החיוך הביישני, הדיבור השקט והקצר – אשר אצר בתוכו עוצמה כבושה של נחישות, בטחון ומנהיגות – ביטאו משהו אחר. מיוחד.
בשיחות הארוכות אל תוך הלילות הארוכים, הלבנים והמיוחדים ההם, בלטו אצלך שוב ושוב הראייה הרחבה, המעורבות החברתית והצורך לתרום.
תמיד העמדת את ה"יחידה", הקבוצה, הקיבוץ, ובעצם את כל האחרים – לפניך.
בכל פעם בה נדרשת להתייחס לסוגיות ערכיות, טענת ש"זה לא ערכי", והביטוי הזה שלך הפך חיש מהר למטבע לשון אצלנו.
תמיד כשנשאלת, ידעת להסביר שהדאגה ל"אני" ול"עצמי" תבוא תמיד רק אחרי הדאגה לקבוצה, ורק אחרי שהקבוצה תהיה איכותית.
ולכן, היה לך גם כל כך ברור ש"את המשכורת הצבאית מעבירים לקיבוץ", וגם: "ברור שאני יכול להחליף אותך בתורנות השבת" – גם אם זה לא ממש מתאים לי.
למי שהכיר אותך, כמוני, היה ברור שגם את חייך תנהל כך. למרות כל סימני השאלה, לא תהסס לתרום לקיבוץ, תחרוק שיניים. נוכח כל הקשיים תעבוד ללא הנחות, גם תשקיע ברכישת מקצוע הנחשב לאחד הקשים והמסובכים, ובמקביל, בד בבד עם כל אלו, היה ברור שבדרכך הצנועה והשקטה ובטוב לבך, תדע גם לגדל משפחה למופת – אורלי ושלושת הבנים – רועי, גיא ודן. באיזו מסירות והתמדה חינכת אותם ללכת בדרך בה כל כך האמנת! בסבלנות אין קץ, לא חדלת להשקיע בהם את כל מה שהיה לך כל כך חשוב: אהבת האדם, אהבת הארץ וכיבוד הזולת – אלה רק דוגמאות מתוך ים הערכים בהם האמנת ולאורם הלכת והולכת.
תמיר!
היית איש שהצליח לחבר ניגודים ולהפוך אותם לשילובים כמעט בלתי אפשריים:
שילבת בין עובד ואוהב אדמה, לבין פורץ דרכים בהייטק.
שילבת בין איש משפחה מסור ואוהב, לבין קצין וחייל מסור מאין כמוהו במילואים.
ולכן, תמיר, היה לי ברור שתהיה שם!
באותו בוקר מר ונמהר, כשנכנס אותו בן בלייעל לשטח התחנה, לא היססת לשניה. זינקת קדימה והגנת בגופך על חייליך!
כל כך מתאים לך, תמיר! "הקבוצה לפניי". ההתנדבות. הנחישות. הגבורה!
אז אתה שם, תמיר, ואנחנו כאן, גאים בהתנהגותך, המומים, כואבים ומתגעגעים.

אוהב ומתגעגע,
קפלן